מחברים:
איילינג הו, טאקוג'י יאמאגוצ'י, מסהירו טאבוצ'י, יסושי איקאראשי, אקיו מיזושימה, הירויוקי קובאיאשי
תקציר
רקע:
מולקולות מימן ידועות כבעלות השפעות נוגדות חמצון ודלקת מצוינות, נספגות דרך העור ומתפשטות בגוף דרך מחזור הדם. רחצה במים מועשרים במימן (HWB) עשויה להיות יעילה נגד דרמטיטיס אטופי (AD), אך יעילותה נותרה שנויה במחלוקת בבני אדם.
מטרה:
מחקר זה נועד לקבוע האם HWB עשוי להיות בעל השפעה טיפולית אפשרית, במחקר ראשוני שנערך על שישה חולים עם AD.
שיטות:
חומרת AD הוערכה באמצעות מדדי גרד על פי סולם ויזואלי (VAS), אובדן מים דרך האפידרמיס (TEWL) וכן תצפיות מאקרוסקופיות.
תוצאות:
HWB למשך שמונה שבועות הפחית את חומרת הפריחה והעלה את רמות ה-TEWL באזורים שהיו שקועים לחלוטין במים, מה שהביא להקלה בגרד חמור. ההשפעה הטיפולית הספציפית נבדקה עוד יותר אצל מטופל אחד, שהשתתף בניסוי בו עבר HWB במשך ארבעה שבועות, הפסיק לשבועיים, ואז חזר לטיפול למשך ארבעה שבועות נוספים. הפריחה באזורים השקועים השתפרה לאחר ארבעה שבועות של HWB, אך חזרה להחמיר לאחר ההפסקה של שבועיים, ולאחר חידוש הטיפול ל-4 שבועות נוספים חל שוב שיפור. ערכי ה-VAS וה-TEWL השתנו בהתאם למצב העור.
מסקנות:
תוצאות אלו מצביעות על כך ש-HWB עשוי להיות שימושי בטיפול ב-AD. עם זאת, יש צורך בניסויים קליניים מבוקרים ואקראיים עם מדגמים גדולים יותר ומשך מחקר ארוך יותר כדי להסיק מסקנות חד-משמעיות.
מבוא
דרמטיטיס אטופי (AD) היא מחלת עור דלקתית כרונית המאופיינת בפריחות מגרדות והחמרה תקופתית. החולים במחלה נוטים לרגישות יתר חיסונית, המתבטאת בתגובות אלרגיות הנגרמות כתוצאה מחשיפה לאלרגנים סביבתיים. ההפרעה קשורה גם ללחץ, שינויים בעור וגורמים סביבתיים אחרים.
AD מאופיינת בליקוי במחסום העורי, הגורם לאובדן מים מוגבר דרך העור (TEWL) ולחדירת חומרים מגרים ואלרגנים. בנוסף, חולים סובלים מעלייה בציטוקינים דלקתיים ובמתווכים כימיים כגון היסטמין ולוקוטריאן B4, הגורמים לגרד קשה ולהחמרת הדלקת.
מולקולות מימן (H₂) ידועות כבעלות פעילות נוגדת חמצון, אנטי-דלקתית ונוגדת אפופטוזיס. מחקרים פרה-קליניים מצאו כי שתיית מים מועשרים במימן מפחיתה דלקת בעור ומשפרת את מצבם של חולים עם AD בבעלי חיים. עם זאת, מחקרים על ההשפעות הקליניות של HWB על AD בבני אדם הם מוגבלים. מחקר זה בחן האם רחצה ב-HWB עשויה לשפר את חומרת AD בבני אדם.
שיטות מחקר
המחקר כלל שישה חולי AD (גיל ממוצע 39.2 ± 3.4 שנים) ושבעה משתתפים בריאים ששימשו כקבוצת ביקורת. המשתתפים קיבלו הסבר מפורט וחתמו על הסכמה מדעת. המחקר אושר על ידי ועדת האתיקה הרפואית של Medical Corp Koyokai (KEC-2017-01).
מדדי המחקר:
- חומרת המחלה: נבדקה באמצעות תצפית ישירה ותיעוד מצולם.
- מדדי גרד: נמדדו לפי סולם VAS.
- אובדן מים דרך העור (TEWL): נמדד באמצעות מכשור מדעי מדויק.
- מהלך המחקר:
- חמישה מתוך ששת המטופלים טבלו באמבט מי מימן (38–40°C) למשך 30 דקות בכל יום למשך 8 שבועות.
- במהלך המחקר, המטופלים דירגו את הגרד פעמיים ביום (ביום ובלילה) באמצעות VAS.
- ערכי TEWL נמדדו בקליניקה בתחילת המחקר, לאחר 4 שבועות, ובתום 8 שבועות.
תוצאות המחקר
שיפור בפריחה: פריחות באזורים ששקעו לחלוטין במים (בטן, גב, גפיים) הראו שיפור משמעותי לאחר 8 שבועות של HWB. לעומת זאת, אזורים כמו הצוואר, שלא היו שקועים לחלוטין, הראו שיפור מינורי בלבד.
ירידה בגרד: ציוני VAS הראו ירידה משמעותית בתחושת הגרד לאחר 7-8 שבועות של HWB.
שיפור בלחות העור: ערכי TEWL הראו ירידה משמעותית ביובש העור באזורים ששקעו במים.
ניסוי הפסקת HWB: מטופל אחד חווה חזרה של הפריחה והגרד לאחר הפסקה של שבועיים בטיפול, אך עם חידוש HWB, חל שוב שיפור ברור במדדי הפריחה, הגרד וה-TEWL.
מסקנות
תוצאות המחקר מצביעות על כך ש-HWB עשוי להוות טיפול מועיל לחולים ב-AD, אך יש צורך בניסויים קליניים מבוקרים עם מדגמים רחבים יותר ולתקופות ארוכות יותר כדי לאשר את ההשפעות ארוכות הטווח של הטיפול. במקביל, ייתכן כי שילוב של HWB עם שתיית מים מועשרים במימן ישפר את התוצאות עוד יותר.
